החלטה בתיק עלב"ש 43/09

כללי

זוהי החלטה בערעורו של טור' ליעד יטח (להלן - המערער) על החלטת בית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל הים שניתנה ביום 1/2/2009 בתיק ח"י/62/08, ואשר במסגרתה הוכרעה בקשת המערער לקבלת הוצאות ופיצויים בהתאם לסעיף 490(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, בעקבות זיכויו מאשמה. הוחלט כי המערער יזכה בפיצוי ובהוצאות בשיעור של 20 אחוזים מהסכום המרבי הקבוע לעניין זה בסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובתקנות שלפיו.

ההליך העיקרי

המערער הואשם לפני בית-הדין המחוזי בעברה שעניינה תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממשית, ממניע גזענות או עוינות כלפי הציבור, לפי סעיפים 380, 382(א) ו-144ו(א) לחוק העונשין. לאחר שמיעת הראיות זוכה המערער מהעברה שבה הואשם, כליל במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 16/11/2008.

החלטת בית-הדין קמא

בהחלטה מושאת ערעור זה ציין בית-הדין קמא הנכבד כי המערער שהה במעצר סגור מיום האירוע שבו עסק התיק (ה-13/7/2008), ועד ששוחרר בהחלטת בית-הדין (18/9/2008), דהיינו 62 ימים. עוד ציין בית-הדין קמא כי המערער זוכה "זיכוי מוחלט", כי אמנם "הייתה תשתית ראייתית שהצדיקה הגשת כתב אישום", אך כי קיימות "נסיבות אחרות" המצדיקות תשלום פיצוי והוצאות על פי דין. בית-הדין קמא הדגיש כי "מדובר במצב של זיכוי מוחלט מכל אשמה ובמבקש שנסיבותיו האישיות גרמו לרשויות הצבא להתיר לו לעבוד ולפרנס את משפחתו במקביל לשירות".

לנוכח זאת פסק בית-הדין קמא כי המערער זכאי ל"פיצוי, לפי סעיף 490א לחש"צ בשיעור של 20 אחוז מהתעריף היומי המקסימלי המעודכן, הקבוע בדין נכון להיום, לכל יום מעצר".

הערעור

בערעורו טען בא כוחו המלומד של המערער, רס"ן מרק פרי, כי

"המערער נפל קרבן לעלילה מצד עדי התביעה, וזוכה, לאחר ששהה 62 ימים במעצר. בעת זיכויו, התקבלה גרסתו, ואילו הגרסאות המפלילות נדחו לחלוטין... בנסיבות אלה, ראוי המערער, חייל חובה המפרנס את עצמו בעבודה מסודרת, לפיצוי מלא בגין הזיכוי, כמלוא התקרה שנקבעה לשם כך בתקנות, וכן להשבת הוצאות הגנתו המשפטית".

התבקשנו, אפוא, להתערב בקביעת הערכאה הראשונה "בכל הנוגע להיקף הפיצוי שנפסק למערער ולפסוק לו פיצוי מלא...".

עתירתם המוסכמת של הצדדים

עובר לדיון לפני בית-הדין הצבאי לערעורים באו הצדדים בדברים והגיעו לכלל הסכמה ביחס לשיעורי הפיצוי וההוצאות הראויים להיפסק למערער לנוכח זיכויו בדין.

על פי הסכמתם, התבקשנו לפסוק למערער "פיצויים בגין מעצרו בשיעור של 50% מהתקרה הקבועה בתקנות". עוד הוסכם כי המערער " יוותר על העתירה להחזרת הוצאות הגנה משפטית" (ההדגשות הוספו).

הצדדים ביקשו כי פסק דיננו יינתן בלא צורך שייערך הדיון בנוכחותם.

תוצאות הערעור

בנסיבות העניין מצאנו כי עתירתם המשותפת של הצדדים היא ראויה וסבירה ואף מביאה בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין. לפיכך מצאנו לאשרה ככתבה וכלשונה.

הערעור מתקבל, אפוא. החלטת בית-הדין קמא מבוטלת.

המערער יפוצה על ידי רשויות הצבא בגין 62 ימי מעצרו הממשי בשיעור של 50 אחוזים מהשיעור המרבי הקבוע בתקנה 8 לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), התשמ"ב-1982, דהיינו בגין כל יום מימי המעצר הממשי, יפוצה בסכום המהווה 50 אחוזים מתוך "החלק ה-25 של השכר החודשי הממוצע במשק" ביום מתן החלטה זו, "כפי שקבע שר העבודה והרווחה בהודעה לפי סעיף 198א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968".

ניתנה והודעה היום, א' בניסן התשס"ט, 26 במארס 2009, בלשכה ותובא לידיעת הצדדים על ידי מזכירות בית הדין.

         ______________        ______________        ______________

                     הנשיא                        המשנה לנשיא                         שופט

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין